לרגל יום האישה, ניסיתי לחשוב איזו מן אישה אני?

מה מבין תכונות האישיות שלי, דפוסי ההתנהגות שלי, מערכת האמונות שלי ועוד

שייך באופן אקסלוסיבי להיותי אישה?

האם במידה והייתי גבר, הייתי שונה?

האמת היא שאני לא יודעת...

לא יודעת להפריד.

אני פשוט אני- אדם.

ואני יודעת ומאמינה שיש לי הפריבילגיה

להרגיש כך בזכות זה שנולדתי למציאות אליה נולדתי.

בזכות החינוך, הדוגמה והמסרים שקיבלתי בבית

ובזכות שנים על גבי שנים

של מאבק של נשים אמיצות ששינו את פני העולם.

אני יודעת שהדרך עוד ארוכה

בתרבויות אחרות וגם בתרבות שלנו

ואפילו בחיי הפרטיים נאבקתי לא מעט על שינויי תפיסה.

לשמחתי תמיד ידעתי להיות חזקה, לעמוד על שלי,

לדעת שהכול, אבל הכול,

תלוי רק בי.

לעשות את הבחירות האמיצות-הנכונות

ולייצר לעצמי לאט לאט את המציאות הרצויה

כפי שתמיד רציתי לחיות.

וזה מה שיצא:

אני האדם שכול בוקר,

ברגע שאני פוקחת את העיניים,

מציפה את ליבי ומחשבותי באהבה,

שבעות רצון, שמחה והתרגשות לקראת היום הבא עלינו תמיד לטובה.

מעירה את ילדי, (כולם טינאייג'רים),

תוך כדי שאני שרה להם שירי בוקר טוב של ילדים בגן,

מנשקת אותם מלאאאא

ואומרת להם שיש להם ריח של לחמניה טרייה.

בן זוגי כבר מזמן בעבודה.

אני מקדישה רגע להעריך אותו על חריצותו

ועל האחריות שלו כלפינו.

או אז פותחת את כל התריסים

ומאפשרת לבוקר להיכנס הביתה.

שותה קפה בשמש או בגשם, לאט.

אח"כ מתמלא יומי בתוכן.

ובכל יום אני מסדרת ומנקה

והבית יפה ומטופח מחזיר לי אהבה.

לעיתים גם מבשלת, תמיד עם מוזיקה.

פוגשת לקוחות- מטופלים אהובים

וכל שעה כזו, היא עבורי שעת חסד

בה אני אוספת לזר את כל אשר לי

ומעניקה ברצון, בלב פתוח ובאהבה

ובאורח פלאי,

זה ממלא אותי כפל כפליים חזרה.

אני שמחה להיות תמיד זמינה לילדי.

להגיש להם ארוחה חמה בצהריים,

לתת יד אם צריך, בשיעורים או בשיחה

או סתם לגנוב מהם עוד נשיקה.

מוצאת זמן לעסוק מעט בספורט,

לטפח ולדאוג עצמי, לגופי, לתחביבי, לחברי

ובין לבין תמיד מוחי קודח,

עסוק בלייצר את הפרוייקט הבא.

תמיד ללמוד, תמיד להתפתח,

תמיד להתרחב, להשתבח,

ליצור את השלב הבא.

בלילה כשאניח ראשי על הכר

אודה על היום ואתרגש לקראת מחר.

לני שמיר שם טוב

דר' לנטורופתיה (Phd Nd),

בעלים ב"הקליניקה"- רפואה טבעית

מותאמת אישית,  מאז 1993.