מה יש בו, בסתיו

שעושה לי להרגיש ככה?...

הימים, ימי סתיו קיציים משהו, ואף על כן

משב רוח נעימה, אפרוריות ולו לרגע,

יוצרים אתנחתאות מחומה של השמש

ומשהו,

באטמטספירה הפנימית שלנו משתנה

ואף אחד לא נשאר אדיש.

יש את אלו החווים תחושה מלנכולית

של עצבות, בדידות, או געגוע

ולעיתים מן רגש מכרסם ולא מוסבר,

בעוד אחרים מדווחים על נשימה, אנחת הקלה, תחושה של תום עידן, אופטימיות לקראת שינוי והתחדשות.

אז מה יש בו בסתיו שעושה לנו להרגיש ככה?

אני מאמינה שמה שאנו חווים הוא שריד אחרון לתקופה שבה האדם היה חלק ממעגלי הטבע,

יתכן וזוהי נקודת החיבור האחרונה שאנו מסוגלים לחוש באופן אינטואיטיבי.

ובטבע, קיץ תם ומתחיל לנער את החול מהסנדלים ולקפל את מחצלת הים.

הסגריריות, מביאה עימה אנרגיה של "סגיר"

ומעגל שנתי נוסף מסתיים.

הטבע משחרר כעת את כל מה שקמל,

את כל אשר אינו תואם

ועומד עירום וממתין לשנה החדשה,

למאגרי המים המתחדשים וללבלוב שיבוא בעקבותם.

בעבורי הסתיו מהווה את התקופה הכי יפה בשנה.

בתקופה זו אני חווה באופן מלא את כל קשת הרגשות ונהנית מהחיבור המדוייק לטבע.

שחררתי את ההתנגדות להרגיש עצבות או בדידות או געגוע

אני מחבקת רגשות אלו אלי בחום ומוצאת

שכשנותנים להם לחדור פנימה,

הן בעצם משאירות טעם מתוק.

אני מרגישה אותי משתנה, מסיימת מעגל.

המון דברים מבקשים להשתחרר ממני.

אני לא נאבקת,

השנה משתחרר לו ובגדול המקום ש"חייב" שהכל יהיה הרמוני,

שכולם יחשבו עלי טובות, שלא אכעיס אף אחד...

אז אני מתנצחת, כן כן,

וזה לא טבעי וזה קצת כואב,

אך ככה זה. כשאתה משחרר,

אתה מתרחב מבפנים

וזה קצת כמו להגמיש שריר מקוצר...כואב.

ומידי פעם אני נאנחת אנחת רווחה,

כי אני חשה עוד רמה של בגרות,

ניסיון חיים, שלום פנימי ושלווה מתבססים בי,

ממתינים שאשקה אותם היטב

לקראת הלבלוב הבא.

אני מאמינה כי תהליכי צמיחה והעצמה,

תהליכי ריפוי והתחזקות

קורים כשאנו חיים חיינו תוך כדי התבוננות,

ראיית התמונה הכוללת, הסכמה להרגיש וחוות והבשלות והאומץ לקבל או לשנות.

לני שמיר שם טוב

דר' לנטורופתיה (Phd Nd).

בעלים ב"הקליניקה"- רפואה טבעית בהתאמה אישית,

מאז 1993.